» הגדה של מסע » יזכור, שירים של זכרונות, שירים עם מנגינות » גם אנחנו זוכרים – הצעות לפעילות ולהכנת טקס
"יזכור"
יזכור אלוקים את בניו ובנותיו יהודי אתיופיה,
אשר חרפו נפשם ונספו במאבקם לעלות ארצה.
יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים, חמדת הגבורה, קדושת הרצון ומסירות הנפש אשר נספו בדרכם לארץ ישראל.
יהיו הנספים, גיבורי העלייה הנאמנים והאמיצים,
חתומים בלב ישראל לדור דור.
שירים של זכרונות
געגועים לאימא / מניסן סלומון
קשה להיות צמאים.
זו הרגשתי אלייך –
אני צמא לאמא.
אולי תני לי סימני תחייה.
להציל את הנשמה/ מזל ברהנו
מה אוכל, מה אשתה
בטני מקרקרת
לשוני דבקה לחכי
אנשים מוזרים
אנשים אכזריים
נמצאים סביבי.
מה אוכל מה אשתה
בטני מקרקרת
לשוני דבקה לחכי
אנשים מוזרים
אכזריים
נמצאים איתי.
להציל את הנשמה
להציל את חיי הנברא
להציל את הנשמה
להציל את חיי
איש בא.
בחיים / י. סיסאי
שירים עם מנגינות
גור אריה יהודה
מילים: אמיר לביא לחן: עממי
מבוצע ע"י להקת צופי שב"א
נו ווגנוצ'ה נו זמדו הולו
בואו התקבצו ואספר לכם סיפור
סיפור עתיק יומין
על אומץ לב, ואהבה
על אמונה גדולה שלא מתה
זה אלפיים שנה.
אירוסלם
אירוסלם
אירוסלם
אירוסלם
זה סיפור על גור אריה יהודה
שאיבד את משפחתו בערבות אפריקה
בעריסתו, עריסה של קש
הונח לצידו חומש מקודש
ועל כריכת הספר
בכתב מאיר עיניים
רשום בזהב שמה של ירושלים.
אירוסלם
על גבו זה שנים את הספר סחב
ושמר על הספר כעל בבת עינו.
אחת לשנה טיפס על הר גבוה
ושאג שאגת געגועים לאלוה.
מתי אתאחד עם משפחתי האובדת
כי גדול הוא העול לשמור לבד על הגחלת.
אירוסלם, אירוסלם
אירוסלם, אירוסלם
ויום אחד עת היה על ההר
הגיעה לאזנו משק כנפי העבר
חסידה ממזרח מעליו היא עברה
ובמקורה הארוך נשאה בשורה
בשער האריות אחיך עומדים
והשער חסום לתפילות הכפירים
כי חסר עוד אריה למנין – עשרה
ואתו כתב עתיק שמו אורית – התורה.
והיכן הוא השער? שאל האריה
בירושלים העיר היא בירת ישראל.
אירוסלם, אירוסלם.
בעיניים בורקות יצא האריה למסע
בדרך לא דרך רצופה סכנה
וזינבו בו צבועים ונחשים הכישוהו
ואוכלי הנבלות במעופם ליווהו
השועלים רודפי הבצע עקבו אחריו
וחיכו לרגע בו יאפסו כוחותיו
אירוסלם, אירוסלם
אך גור אריה לא נסוג לאחור
בשארית כוחותיו התקדם אל האור
ופתאום עת כרע זב דם ושכב.
נגלתה לעיניו עיר - שלם מזהב
ובשער עמדו תשעה כפירים
נדהמים ממראה האריה השחור
"האם זה האח לו ציפינו שנים
האח לו חיכו כי יחזור?"
הזדקף גור אריה וצעד אל השער
ושאג שאגת האורית הקדומה
והנה דרך נס
אז נפתח לו השער
צעדו אלי קודש
כפירים- עשרה.
בניי אתם האריה הפצוע
והאש בלבכם לא גוועה עוד תנוע
ויום עוד יבוא זאת לבטח אדע
עוד נשאג עם כולם שאגה אחידה.