המצב החירום בו נמצאים רבים מתושבי דרום הארץ, מביא אותנו להתייחס לקשיים המיוחדים שיש לחלק מיוצאי אתיופיה בארץ בעיקר בקרב העולים החדשים וכן בקרב המבוגרים מהקהילה. קשיים שקרוב לוודאי  קיימים גם בקרב משפחות ישראליות אחרות הנתונות בתהליכי קליטה והסתגלות לחיים בארץ, או הנמצאות בקשיים השתלבות אחרים . יש מקום להדגיש שיש  משפחות צעירות בקהילה וגם לא צעירות המשולבות בחברה הישראלית ומתפקדות בצורה טובה ומלאה. אנו מביאים את פירוט הקשיים אצל חלק ניכר מיוצאי אתיופיה, בתקווה שפירוט זה יסייע לגופים המטפלים:

א. קשיים הקשורים באי-ידיעת השפה העברית – אי-ידיעת העברית נפוצה אצל מרבית עולים חדשים ואצל חלק ניכר מהמבוגרים בקהילה החיים שנים לא מעטות בארץ. בלי השפה העברית קשה לאנשים אלו לתקשר עם הגורמים השונים, שמטרתם לסייע לקהילה בנושאים שונים, כולל במצבי חירום. בלי ידיעת השפה אי-אפשר להיעזר במידע הניתן בטלוויזיה. אי-אפשר לפנות ולהתקשר עם מוקדי חירום, גם אם  הנמצאים במוקדים דוברי אמהרית, לא תמיד הם מודעים לאפשרות הזו.

ב. קשיים הנובעים מאי-התמצאות בסיסית ברשתות הממסדיות והחברתיות, היכולות לעזור לאזרחים במצבי חירום. לכן, רבים מהם אינם יודעים  למי לפנות, במי להיעזר וכיצד.

ג. קשיים הקשורים בהעדר רשתות חברתיות בעלות משאבים מתאימים – בדרך כלל לכל קבוצה חברתית יש את הרשתות  החברתיות היכולות לסייע לה במצבי משבר ומצוקה. בקרב יוצאי אתיופיה הרשתות החברתיות  הקיימות הן בעיקר בתוך הקהילה ולא מחוצה לה. מכאן היכולת שלהם לעזור אחד לשני מצומצמת בגלל היותם מהגרים בעצמם, הנתונים בשלבי קליטה והמתמודדים עם קשיים כלכליים, חברתיים ותרבותיים.

ד. קשיים הקשורים בתרבות השונה של יוצאי אתיופיה – בתרבות של יוצאי אתיופיה מקובל שהאדם צריך להתמודד עם קשיים לבדו ולא לחשוף חולשות, פחדים, רגשות בפני הזולת, ולא לפנות בבקשת עזרה תוך הזדקקות לאחר. דבר שהוא נפוץ במיוחד בקרב הגברים בני הקהילה. הדפוס הוא לשמור את הקשיים והרגשות "בבטן". לכך מצטרפת חוסר מודעות  ואי-נכונות להודות בקשיים רגשיים. לכן כאשר יש מצוקות הגורמות  לחרדות  - ישנה נטייה להכחיש אותן, ולא להיות מודעים לאפשרות להיעזר בגורמים שונים כדי לקבל סיוע נפשי מתאים.

ה. קשיים בתוך המשפחה - יש להתייחס לקשיים במשפחות  משני היבטים. אחד- ההיבט התרבותי. השני – ההיבט הכלכלי.
ההיבט התרבותי - בתרבות האתיופית קיימת היררכיה בתוך במשפחה, יש מרחק בין המבוגרים לבין הילדים. לא מקובל שהורים ישבו עם ילדיהם וישחקו עמם, ישוחחו אתם, ובוודאי לא ידברו אתם על רגשות. לכן, במצבים של חירום, כשאין אפשרות לצאת מהבית אין למשפחות רבות מהקהילה את הידע, הדפוסים וההרגלים לבלות ביחד הורים וילדים וליצור במשותף הווי משפחתי של  התמודדות עם הלחצים והפחדים תוך הפעלה של הומור ומשחק. מכאן השהות הממושכת ביחד בבית  יכולה מאוד להקשות.

היבט כלכלי – בגלל המצב הכלכלי הקשה וגם קשיי הסתגלות לחברה מודרנית – אצל משפחות רבות אין מחשבים, ואם יש מחשבים הם לא מתמיד מחוברים לרשת האינטרנט. כך שאין לילדים ולהורים את היכולת להיעזר בשירותים הניתנים באמצעות האינטרנט, כולל  האפשרות של  "למידה מרחוק" תכנית אותה פיתח משרד החינוך.

המלצות והצעות לפעולות

אנו מביאים מספר כיווני פעולה אפשריים כדי לסייע לבני הקהילה הנמצאים בתחומי מצבי החירום.

1. בכל מוקד חירום ברשויות המקומיות להציב בן קהילה הדובר אמהרית.
2. להיעזר ברדיו באמהרית ובטלוויזיה להעברת מידע חיוני לקהילה.
3. ליצור מערכת תמיכה חברתית של אנשי מקצוע ומתנדבים בני הקהילה, שיערכו ביקורי בית אצל המשפחות הזקוקות  לעזרה, שאינן שולטות בעברית. משום שאין נהוג בקהילה לבקש עזרה - יש מקום להציע אותה.
4. לאסוף משחקים וחומרי יצירה עם על ידי קנייה או תרומות ולהביא לבתים יחד עם מתנדבים, שילמדו את ההורים והילדים להשתמש בהם. שיעזרו להורים וילדים  ללמוד לשחק בהם, ליצור בהם, ולהקנות דפוסי שיחה ועשייה משותפים.
5. להשיג מחשבים פועלים אפשר משומשים ולהביא אותם למשפחות בהם אין מחשבים. ליצור קשר עם חברות אינטרנט ולהשיג אפשרות חיבור לרשת אינטרנט במחיר מוזל – כדי לאפשר לילדים במשפחות אלה להיעזר במחשב, כאשר לכל משפחה יש להצמיד מתנדב שילמד אותם, איך להיעזר במחשב ואיך לגלוש לאינטרנט ולהוריד תכניות לימוד.
6. להקים בתוך הקהילה רשתות של תמיכה חברתית בתוך השכונות, כגון: משפחה חזקה מהקהילה מאמצת משפחה חלשה הזקוקה לליווי ולהדרכה. בדרך זאת  במצבי חירום כאשר אנשים לא עובדים ולא עוזבים אזורים מוגנים – ניתן יהיה להיעזר בכוח האדם הנמצא בשכונה.
7. להיעזר במתנדבים מכל השכבות כולל תנועות נוער, להפעלה של ילדים ובני נוער.
8. להביא לשיתוף פעולה בין גורמים שונים הן של יוצאי אתיופיה והן המטפלים ביוצאי אתיופיה כדי ליצור תכניות פעולות לבני הקהילה הנמצאים באזורי חירום.