יהדות אתיופיה

קהילת יהודי אתיופיה היא קהילה עתיקה שנותקה בתקופה קדומה משאר קהילות ישראל. הקהילה מכונה בפני אנשיה: ביתא ישראל.
מקום מושבם המסורתי היה בצפון מערב אתיופיה, בהרי סמיין ומסביב לימת טנה ולמקורות הנילוס הכחול. רמזים ושמועות על קיום קהילה זו הגיעו לעולם היהודי באמצעות אלדד הדני (המאה התשיעית) ובנימין מטודלה (המאה השתיים עשרה). במאה השש עשרה נפגש הרב דוד בן זמרא (רדב"ז) עם שבויים מביתא ישראל וקבע שיהודי אתיופיה הם צאצאי שבט דן.
ב – 1867 נשלח אליהם פרופ' יוסף הלוי נציג של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס")וב – 1904 יצא אליהם תלמידו של הלוי, ד"ר יוסף פייטלוביץ'. פייטלוביץ' פעל להקמת בתי ספר במקום ודאג להכשיר נציגים מהקהילה מחוץ לאתיופיה. לאחר קום המדינה פעלו הסוכנות היהודית ורשת "אורט בקרב היהודים והקימו בתי ספר לעברית ויהדות.

בראשית שנות ה – 80 התחילה עלייה בלתי חוקית דרך סודן. בשנות הבריחה לסודן נפלו הרבה חללים בדרך. בנובמבר 1984, תוכנן מבצע פינוי של כל היהודים שהיו במחנות. מבצע ההטסה שנקרא "מבצע משה" נמשך עד ינואר 1985 ובמהלכו הועלו 6,700 נפש. בעקבות הפרסום בכלי התקשורת נפסקו הטיסות לזמן מה. לאחר חודשים אחדים, בהתערבות הממשל האמריקני יצא לפועל "מבצע שבא" ובמהלכו הוטסו 650 יהודים לישראל, אולם אלפים עקורים ופליטים נהור לאדיס אבבה. לכן, בשנת 1991 יצא מבצע נוסף "מבצע שלמה" שבמסגרתו הועלו 14,400 יהודים לישראל.

יהדות אתיופיה היא אחת הקהילות העתיקות והמרתקות מבין הקהילות היהודיות ברחבי העולם.  המורשת הייחודית אשר נשתמרה מאות שנים וסיפור עלייתה של הקהילה הוא מהמופלאים שידענו.  הקהילה האתיופית אשר שמרה על החלום העתיק לעלות לירושלים, הגשימה אותו במסע רגלי ארוך, מפרך ורב קורבנות. 

העליה מאתיופיה היא עליה ייחודית שבאה מרקע חברתי כלכלי חינוכי תרבותי שונה והאתגר בקליטתה ושילובה בחברה הישראלית הוא גדול הן לחברה הקולטת והן לעולים עצמם.